עדין לא מדורג

איטום סביב דודים, קולטי שמש ומרזבים: נקודות כשל נפוצות

איטום סביב דודי שמש, קולטי שמש ומרזבים הוא אחד הגורמים המרכזיים למניעת חדירת רטיבות לגגות ולדירות תחתיהם, במיוחד באקלים הישראלי ובתנאי השמש והגשם בעיר רחובות. מתקנים אלה מחייבים קידוחים, עיגונים ומעברי צנרת דרך שכבת האיטום, ולכן כל טעות תכנונית או ביצועית עלולה להפוך לנקודת כשל. הבנת אזורי התורפה האופייניים, סוגי החומרים וההשפעה של תחזוקה שוטפת מאפשרת לזהות בעיות בזמן ולהפחית נזקים. המאמר מפרט את הכשלים הנפוצים סביב דודים, קולטים ומרזבים, ואת הקשר בין סוג הגג, איכות האיטום ואופן התחזוקה לאורך השנים.

אזורי כשל אופייניים סביב דודי שמש וחשמל

דודי שמש וחשמל מותקנים לרוב על גגות בטון או רעפים, ומחייבים קיבוע באמצעות רגליים, תושבות ועוגנים. כל נקודת חיבור כזו יוצרת הפרעה לרציפות שכבת האיטום, ולכן היא מועדת לחדירת מים. בנוסף, צנרת המים החמים והקרים עוברת דרך הגג ויוצרת פתחים נוספים שיש לאטום בקפדנות. עם השנים, תנועות תרמיות, שקיעת הגג, סדיקה בבטון או שחיקה של חומרי האיטום מחמירות את הבעיה. באזור רחובות, שבו קיימים עומסי שמש גבוהים לצד אירועי גשם חזקים בעונות המעבר והחורף, הכשלים סביב הדודים מתבטאים לעיתים בנזילות נסתרות, כתמי רטיבות בתקרה והתקלפות צבע, ולעיתים אף בנזק למערכות החשמל הפנימיות.

חדירת מים בבסיס רגלי הדוד ובעוגני ההצמדה לגג

רגלי הדוד ועוגני ההצמדה מחוברים לגג באמצעות ברגים, מוטות עיגון או תושבות מתכת ובטון, וכל חדירה כזו מחייבת פרטי איטום מדויקים. כאשר הקידוחים אינם אטומים היטב, או כאשר שכבת האיטום סביבם דקה מדי, נוצרים סדקים מיקרוסקופיים שדרכם מים חודרים אל שכבת הבטון ומתפזרים לצדדים. תהליך זה מתגבר כאשר קיימת תנועה קלה של הדוד ברוח, או כאשר העוגנים מחלידים ומתרחבים. במבנים ישנים ברחובות, שבהם בוצעו עבודות איטום חלקיות בלבד, ניתן לראות השפעה מצטברת של חדירת מים דרך עוגני הדוד, עד כדי הופעת רטיבות בקירות הפנימיים. מידע נוסף על מאפייני איטום גגות ברחובות מדגיש את החשיבות של טיפול מוקפד באזורים אלה.

כשלי איטום בצנרת החוזרת והיוצאת מהדוד דרך הגג

מעברי הצנרת מהדוד אל פנים המבנה ואל מערכת המים החיצונית יוצרים פתחים משמעותיים בשכבת האיטום. כאשר הצנרת אינה מרוכזת בשרוולים מסודרים, אלא עוברת במספר נקודות נפרדות, קשה להבטיח איטום רציף סביב כל צינור. כשל אופייני הוא שימוש בחומרי מילוי זמניים, כמו מסטיקים לא ייעודיים, שמתייבשים ומתנתקים מהצינור או מהגג. בנוסף, תנועת הצנרת כתוצאה משינויי טמפרטורה ולחץ מים גורמת לשחיקת שכבת האיטום סביב המעבר. ברגע שנוצר רווח קטן, המים מחלחלים מתחת ליריעות או לשכבת הציפוי, ומתפשטים למרחקים מהנקודה המקורית, מה שמקשה על איתור מקור הדליפה.

סדיקה והתנתקות של שכבת האיטום סביב תושבות הדוד

תושבות הדוד מהוות נקודות עומס מרוכזות על שכבת האיטום, במיוחד כאשר הדוד כבד או מותקן על גג עם שיפועים לא אחידים. במקרים רבים, שכבת האיטום נמשכת עד בסיס התושבת אך אינה מעוגנת כראוי לדפנותיה, או שאינה מקבלת חיזוק נוסף בפינות. שינויי טמפרטורה, תזוזות קלות של התושבת ושקיעת הבטון יוצרים סדקים היקפיים סביב הבסיס. כאשר הסדיקה מתפתחת, המים חודרים מתחת לשכבת האיטום, וגורמים להתרוממותה ולהתנתקותה מהמצע. תהליך זה מואץ בגגות שבהם קיימים לכלוך, אבק או שאריות צבע ישן שלא הוסרו לפני ביצוע האיטום. התוצאה היא אזור רגיש במיוחד לרטיבות, גם אם שאר שטח הגג אטום היטב.

הצטברות מים עומדים מתחת לדוד עקב שיפועים לא נכונים

שיפועי הגג נועדו להוליך את המים אל המרזבים, אך התקנת דוד במיקום לא מתוכנן עלולה לשנות את זרימת המים וליצור "כיסים" של מים עומדים. כאשר בסיס הדוד או תושבותיו חוסמים את נתיב הניקוז, המים מצטברים סביבם ונשארים זמן רב לאחר הגשם. שהייה ממושכת של מים על שכבת האיטום מאיצה את הזדקנות החומר, גורמת לריכוך, סדיקה או התפוררות, ובמיוחד במפגשים עם פרטי קצה. בנוסף, מים עומדים נושאים עמם לכלוך, אבק ועלים, היוצרים שכבה בוצית שמקשה על ייבוש מלא של המשטח. בגגות ישנים ברחובות, שבהם השיפועים המקוריים נפגעו משיפוצים חוזרים, תופעה זו נפוצה במיוחד סביב דודים שהותקנו ללא בדיקה הנדסית של תכנון הניקוז.

בעיות איטום ייחודיות לקולטי שמש ומערכות צנרת נלוות

קולטי שמש מותקנים לרוב במספר יחידות על אותו גג, ומלווים במערכת צנרת מורכבת של מים חמים, קרים וניקוז. ריבוי נקודות העיגון והמעבר יוצר פוטנציאל גבוה לכשלים באיטום, במיוחד כאשר הקולטים נוספו בשלבים שונים לאורך חיי המבנה. בנוסף, הקולטים חשופים לעומסי חום משמעותיים, הגורמים להתפשטות והתכווצות חוזרת של המסגרות והצנרת. תנועות אלה משפיעות ישירות על שכבת האיטום הסמוכה, ועלולות לגרום לסדיקה או לניתוק. בעיות איטום סביב קולטי שמש מתבטאות לעיתים ברטיבות מקומית מתחת למסלולי הצנרת, אך גם בהצפות נקודתיות באזורים שבהם המים אינם מתנקזים כראוי. טיפול נכון מחייב התייחסות משולבת למיקום הקולטים, לסוג החומרים ולתחזוקה שוטפת.

חדירת רטיבות סביב מעברי צנרת לקולטים דרך שכבת האיטום

מעברי הצנרת לקולטי השמש יוצרים פתחים מרובים בשכבת האיטום, ולעיתים מתבצעים ללא תכנון מוקדם של שרוולים או קופסאות מעבר. כאשר הקידוחים נעשים לאחר סיום עבודות האיטום, ללא התאמה לחומר הקיים, נוצר חיבור חלש בין הצנרת לשכבה האוטמת. כשל נפוץ הוא השארת רווחים קטנים סביב הצינור, הממולאים בחומרים שאינם גמישים מספיק, כך שבמהלך הזמן הם נסדקים ומתנתקים. במזג האוויר החם של רחובות, התרחבות הצנרת בשעות היום והצטמקותה בלילה מגבירות את התנועה היחסית בין הצינור לשכבת האיטום. התוצאה היא חדירת רטיבות הדרגתית, שלעיתים מתגלה רק לאחר הופעת סימני עובש או קילופי טיח בחללים שמתחת לגג.

פגיעות מכניות באיטום עקב עבודות שירות על הקולטים

עבודות תחזוקה על קולטי שמש, כגון ניקוי אבנית, החלפת זכוכיות או תיקון דליפות בצנרת, מחייבות תנועה של טכנאים על הגג. כאשר ההליכה מתבצעת ישירות על שכבת האיטום, במיוחד על יריעות או ציפויים דקים, עלולות להיווצר פגיעות מכניות נקודתיות. דריכה על קצוות יריעות, גרירת כלים או הנחת סולמות ללא הגנה עלולים לקרוע או לשפשף את שכבת האיטום. בנוסף, הזזת הקולטים עצמם, אפילו במספר סנטימטרים, משנה את מיקום העיגונים והצנרת ביחס לאיטום הקיים, ויוצרת מאמצים חדשים בנקודות החיבור. בגגות שבהם בוצעו תיקונים חלקיים בלבד לאחר עבודות שירות, נוצר לעיתים טלאי על טלאי, מה שמגדיל את הסיכון לחדירת מים במפגשים בין החומרים השונים.

השפעת התפשטות תרמית של הקולטים על סדיקת האיטום

קולטי שמש בנויים ממסגרות מתכת וזכוכית החשופים לקרינת שמש ישירה, ולכן הם מתחממים מאוד במהלך היום ומתקררים בלילה. שינויי הטמפרטורה גורמים להתפשטות והתכווצות מחזורית של המסגרות והעוגנים, תנועה שמועברת גם לנקודות החיבור עם שכבת האיטום. אם חומר האיטום אינו גמיש מספיק, או אם עוביו אינו מתאים למאמץ התרמי, מתחילים להופיע סדקים דקים סביב העוגנים ובמעברי הצנרת. סדקים אלה מאפשרים חדירת מים ראשונית, שלאחר מספר עונות גשם מתפתחת לכשל משמעותי. בגגות שבהם הקולטים מותקנים בצפיפות, התופעה מתעצמת בשל ריכוז חום גבוה יותר. התאמת סוג האיטום למאפייני ההתפשטות התרמית של הקולטים היא גורם מרכזי בהפחתת סיכוני הסדיקה.

שימוש בחומרי איטום לא מתאימים לטמפרטורות גבוהות

סביב קולטי שמש מתקבלות טמפרטורות גבוהות במיוחד על פני שכבת האיטום, לעיתים גבוהות משמעותית מטמפרטורת האוויר הסביבתית. שימוש בחומרי איטום שאינם מיועדים לעומסי חום כאלה גורם להתרככות, הזרמה או פירוק מואץ של החומר. חומרים מסוימים מאבדים את האלסטיות, נסדקים ומתפוררים לאחר מספר מחזורי חום וקור, במיוחד כאשר הם חשופים ישירות לשמש ללא שכבת הגנה. בנוסף, שילוב בין חומרים שונים בעלי עמידות תרמית שונה יוצר אזורים שבהם אחד החומרים נשחק מהר יותר, ומופיעים סדקים בקווי המפגש. בגגות ברחובות, שבהם משך החשיפה לשמש בקיץ ארוך במיוחד, בחירה לא נכונה של חומרי איטום סביב הקולטים מתבטאת לעיתים בכשלים מוקדמים, עוד לפני תום חיי השירות הצפויים של המערכת.

נקודות תורפה באיטום מרזבים וחיבוריהם למשטחי הגג

המרזבים מהווים חלק מרכזי במערכת הניקוז של הגג, והחיבור בינם לבין שכבת האיטום הוא אזור רגיש במיוחד לחדירת מים. כל תקלה במפגש זה עלולה לגרום להצפות מקומיות, חדירת רטיבות לשכבות הבטון ולפגיעה בגמר הפנימי של המבנה. בעיות אופייניות כוללות כשלי הדבקה בין האיטום לראש המרזב, דליפות במפגש עם קירות המעטפת, סתימות הגורמות לעליית מפלס המים ושחיקה או קורוזיה של מרזבי מתכת. בגגות שטוחים נפוצה תופעה של הצטברות לכלוך סביב פתחי המרזבים, המגבירה את העומס על שכבת האיטום. טיפול נכון במרזבים מחייב תכנון מוקפד של פרטי החיבור, בחירת חומרים מתאימים וביצוע תחזוקה שוטפת למניעת סתימות ונזילות.

כשלי איטום בחיבור ראש המרזב לשכבת האיטום האופקית

ראש המרזב הוא הנקודה שבה המים עוברים ממשטח הגג אל צינור הניקוז האנכי, ולכן הוא חשוף לעומסי מים גבוהים בזמן גשם. כאשר החיבור בין ראש המרזב לשכבת האיטום האופקית אינו מבוצע לפי פרטי יצרן או ללא חפיפה מספקת, נוצרים רווחים מיקרוסקופיים המאפשרים חדירת מים. כשל נפוץ הוא הדבקת יריעות או ציפוי איטום ישירות לשפת המרזב ללא עיגון מכני או טבעת איטום מתאימה. עם הזמן, תנועות תרמיות ושקיעת הגג גורמות להתרחקות הדרגתית בין החומרים, והמים מוצאים את דרכם אל מתחת לשכבת האיטום. במבנים שבהם המרזבים הוחלפו ללא חידוש מלא של האיטום סביבם, הכשל מופיע לעיתים זמן קצר לאחר סיום העבודות.

דליפות במפגש בין תעלת המרזב לקירות המעטפת

בגגות שבהם המרזבים משולבים בתעלות צמודות לקירות המעטפת, המפגש בין האיטום האופקי לאיטום האנכי הוא נקודת תורפה בולטת. חוסר רציפות באיטום בפינה, או שימוש בחומר שונה על הקיר לעומת הגג, יוצר אזור שבו המים יכולים לחדור דרך סדקים זעירים. לעיתים, טיח חוץ או צבע אקרילי מכסים על כשלי האיטום ומקשים על זיהוי מקור הדליפה. כאשר נוצרת חדירת מים באזור זה, הרטיבות מתפשטת לאורך הקיר ויכולה להופיע בחללים פנימיים במרחק רב מהמרזב עצמו. בגגות ישנים, שבהם בוצעו תיקוני טלאי סביב תעלות המרזב, נפוצה תופעה של התנתקות החומר בפינות, במיוחד לאחר חורפים רצופים של התרחבות והתכווצות.

סתימות במרזבים הגורמות להצפת נקודות החיבור

סתימות במרזבים נגרמות לרוב מעלים, אבק, חצץ ושאריות בנייה המצטברים בפתחי הניקוז ובתעלות ההולכה. כאשר המרזב סתום, מפלס המים על הגג עולה ומציף את אזורי החיבור הרגישים, כולל ראשי המרזבים, מפגשי קיר-גג ופרטי קצה נוספים. שהייה ממושכת של מים בגובה העולה על תכנון האיטום גורמת לחדירה דרך סדקים קטנים או אזורים שבהם עובי החומר אינו אחיד. בנוסף, מים עומדים נושאים עמם מלחים ולכלוך, הפוגעים בהדרגה בשכבת האיטום ומקצרים את חיי השירות שלה. בגגות שבהם אין תחזוקה שוטפת של ניקוי מרזבים לפני עונת הגשמים, הכשלים מופיעים לעיתים כבר בתחילת החורף, ומתבטאים בנזילות פתאומיות בזמן גשם ראשון חזק.

שחיקה וקורוזיה במרזבי מתכת הפוגעות ברציפות האיטום

מרזבי מתכת חשופים לאורך שנים ללחות, מים עומדים וחומרים כימיים שונים המגיעים עם מי הגשם, מה שגורם לשחיקה וקורוזיה הדרגתית. כאשר נוצרים חורים קטנים או אזורי חלודה מתקדמת, רציפות האיטום נפגעת והמים מוצאים נתיב חדש לחדירה אל שכבות הבטון או אל חללים סמויים. לעיתים, הקורוזיה מתפתחת דווקא באזורי החיבור בין קטעי המרזב, שם קיימים ברגים, תפרים או הלחמות. במקרים שבהם בוצעו תיקונים נקודתיים באמצעות חומרים שאינם מתאימים למתכת, נוצרת אינטראקציה כימית המזרזת את תהליך ההחלדה. בגגות שבהם המרזבים אינם נבדקים באופן תקופתי, הכשל מתגלה לרוב רק לאחר הופעת כתמי רטיבות בקירות החוץ או בתקרות הקומות התחתונות.

השפעת סוג הגג והחומרים על כשלי האיטום סביב מתקני הגג

סוג הגג וחומרי האיטום שנבחרו משפיעים באופן ישיר על אופי הכשלים סביב דודים, קולטים ומרזבים. גגות בטון שטוחים מתנהגים אחרת מגגות רעפים משופעים, הן מבחינת ניקוז המים והן מבחינת תנועות תרמיות ושקיעה. יריעות ביטומניות, חומרים פוליאוריתניים וציפויים אקריליים מגיבים בצורה שונה לעומסי חום, לקרינת שמש ולמגע עם מתכות או בטון. כאשר מתקינים מתקני גג חדשים על מערכת איטום קיימת, חשוב להבין את התאימות בין החומרים, את יכולת ההדבקה ואת דרישות ההכנה של המשטח. טעויות בשילוב בין מערכות שונות, או שימוש בחומר שאינו מתאים לסוג הגג, עלולות להוביל לכשלים מוקדמים דווקא סביב נקודות החיבור הרגישות.

הבדלים בכשלי איטום בין גג בטון לבין גג רעפים

בגג בטון שטוח, עיקר הכשלים מתרכזים בנקודות חדירת מתקנים דרך שכבת האיטום ובאזורי הניקוז, משום שהמים נעים על פני משטח רציף ונשארים זמן רב יחסית. כל פגם קטן ברציפות האיטום עלול להפוך למוקד חדירת מים משמעותי. לעומת זאת, בגג רעפים משופע, המים זורמים במהירות לאורך הרעפים, והכשל מתרחש לרוב במפגשים בין רעפים למתקנים, בחדירות צנרת ובאזורי חיבור לרוכבים ולמרזבים. בנוסף, בגגות רעפים קיימת שכבת תשתית מתחת לרעפים, כגון לוחות עץ או בטון קל, שגם היא דורשת איטום מתאים. התקנת דודים וקולטים על גג רעפים מחייבת פתרונות עיגון ואיטום שונים מאלו שבגג בטון, והעתקת שיטות מאחד לשני ללא התאמה גורמת לכשלים אופייניים.

השפעת יריעות ביטומניות לעומת חומרים פוליאוריתניים סביב מתקנים

יריעות ביטומניות יוצרות שכבת איטום בעובי אחיד יחסית, עם חיבורים באמצעות הלחמה. סביב מתקנים, נדרש חיתוך מדויק של היריעה, יצירת חפיפות והרמות אנכיות, ולעיתים שימוש בפרטי פינה ייעודיים. כשל אופייני הוא הדבקה חלקית או חימום לא מספק באזורי החפיפה, במיוחד סביב צנרת ועוגנים. חומרים פוליאוריתניים, לעומת זאת, מיושמים כנוזל ומתמצקים לשכבה רציפה ללא תפרים, מה שמקל על יצירת איטום סביב צורות מורכבות. עם זאת, הם רגישים יותר להכנת משטח לא נכונה, לעובי יישום לא אחיד ולחשיפה ממושכת לקרינת UV ללא הגנה. בחירה בין יריעות לחומרים פוליאוריתניים סביב מתקנים צריכה להתבסס על סוג הגג, תנאי השטח ורמת התחזוקה הצפויה.

בעיות הצמדות של שכבת האיטום למשטחים חלודים או מאובקים

אחד הגורמים השכיחים לכשלי איטום סביב מתקני גג הוא היעדר הכנה מספקת של המשטח לפני היישום. כאשר שכבת האיטום מיושמת על מתכת חלודה, בטון מתפורר או משטח מאובק, ההצמדות הראשונית נפגעת והחומר נוטה להתנתק עם הזמן. סביב דודים, קולטים ומרזבים קיימים לעיתים אזורים שבהם מתכת חשופה או בטון ישן, הדורשים ניקוי מכני, הסרת חלודה ושימוש בפריימר מתאים. דילוג על שלבים אלה מוביל להיווצרות כיסי אוויר, אזורי היפרדות וסדיקה מוקדמת. בגגות שבהם בוצעו תיקונים נקודתיים ללא ליטוש וניקוי יסודי של השטח, ניתן לראות התקלפות של שכבת האיטום דווקא סביב המתקנים, בעוד ששאר שטח הגג נשאר תקין יחסית לאורך זמן.

רגישות חיבורי איטום ישנים לשילוב עם מערכות חדשות

במבנים ותיקים, שכבות איטום ישנות נשארות לעיתים במקומן גם לאחר הוספת מתקנים חדשים או חידוש חלקי של האיטום. שילוב בין מערכת ישנה לחדשה יוצר אזורי מעבר שבהם החומרים שונים בהרכב, בגמישות ובעובי. חיבורים אלה רגישים במיוחד לתנועות תרמיות, לשקיעת הגג ולשינויים בעומסי המים. כשל נפוץ הוא יישום חומר חדש על גבי שכבה ישנה ללא בדיקת התאמה כימית, מה שמוביל להתנפחות, סדיקה או היפרדות בקו המפגש. סביב דודים וקולטים שהותקנו בשלב מאוחר יותר, ניתן לראות לעיתים "טלאים" של חומר חדש על גבי יריעות ישנות, ללא חפיפה מספקת. טיפול נכון דורש תכנון מוקדם של אזורי החיבור, ולעיתים פירוק חלקי של האיטום הישן לקבלת רציפות מערכתית.

ביצוע לקוי ותחזוקה חסרה כגורמי כשל חוזרים

מעבר לסוג הגג והחומרים, איכות הביצוע והתחזוקה השוטפת משפיעות באופן מכריע על עמידות האיטום סביב מתקני הגג. טעויות נפוצות כוללות חוסר הקפדה על פרטי קצה, איטום נקודתי במקום מערכתי, היעדר בדיקות לאחר התקנת מתקנים חדשים ושימוש בתיקוני טלאי מאולתרים. כאשר עבודות האיטום מתבצעות ללא תיאום עם מתקיני הדודים, הקולטים והמרזבים, נוצרים מצבים שבהם כל בעל מקצוע מתמקד רק בתחומו, ללא ראייה כוללת של מערכת האיטום. בנוסף, היעדר תחזוקה מונעת, כמו ניקוי מרזבים ובדיקת סדקים לפני החורף, מאפשר לבעיות קטנות להתפתח לכשלים משמעותיים. הבנת הקשר בין ביצוע, תחזוקה ותפקוד ארוך טווח היא מפתח לצמצום תקלות חוזרות.

חוסר הקפדה על פרטי קצה והרמה מספקת של האיטום סביב מתקנים

פרטי הקצה של האיטום, במיוחד סביב בסיסי דודים, קולטים ומרזבים, דורשים הרמה אנכית מספקת של החומר מעל מפלס המים הצפוי. כאשר האיטום נעצר בגובה נמוך מדי, או כאשר הפינות אינן מחוזקות, מים יכולים לחדור דרך נקודות המפגש בין האופקי לאנכי. כשל אופייני הוא השארת "מדרגה" נמוכה סביב תושבות הדוד או צנרת היוצאת מהגג, ללא יצירת שיפוע נגדי או הגבהה. בנוסף, חוסר שימוש באביזרי גמר מתאימים, כמו פינות מחוזקות או פרופילי סיום, גורם לשחיקה מואצת בקצוות. בגגות שבהם נעשה איטום כללי אך פרטי הקצה סביב המתקנים בוצעו באופן חלקי בלבד, הכשל מופיע לרוב דווקא באזורים אלה, למרות שהשטח הפתוח של הגג נשאר יבש.

איטום נקודתי סביב צנרת במקום טיפול במערכת כולה

כאשר מתגלה נזילה סביב צנרת או מתקן בודד, קיימת נטייה לבצע תיקון נקודתי בלבד, באמצעות הוספת חומר איטום סביב האזור הבעייתי. גישה זו מתעלמת לעיתים ממצב כלל מערכת האיטום ומהסיבה העמוקה לכשל, כגון הזדקנות החומר או היעדר שיפועים מתאימים. איטום נקודתי יוצר אזור קשיח או עבה יותר סביב הצנרת, שממנו המים "בורחים" לנקודות חלשות סמוכות. עם הזמן, הכשל רק משנה מיקום, והנזילה מופיעה מחדש באזור אחר של אותו מתקן. בגגות ותיקים ברחובות, שבהם בוצעו לאורך השנים תיקונים נקודתיים רבים סביב דודים וקולטים, מתקבלת מערכת איטום לא אחידה, המורכבת מטלאים שונים שאינם פועלים כיחידה אחת רציפה.

היעדר בדיקות תקופתיות לאחר התקנת דוד, קולט או מרזב חדש

לאחר התקנת דוד, קולט או מרזב חדש, חשוב לבצע בדיקות תקופתיות בשנים הראשונות כדי לוודא שהאיטום סביבם מתפקד כראוי. תנועות ראשוניות של המתקן, שקיעת הגג והתאמת החומרים זה לזה מתרחשות בעיקר בתקופה זו. כאשר אין מעקב, סדקים קטנים או התנתקויות נקודתיות עלולים להישאר ללא טיפול עד להופעת נזילה משמעותית. בדיקה חזותית לפני עונת הגשמים, הכוללת הסתכלות על אזורי החיבור, חיפוש אחר סדקים, כיסי אוויר או התרוממות חומר, יכולה למנוע נזקים נרחבים. במבנים שבהם נוספו מתקנים חדשים על גג קיים ללא תיעוד מסודר של מצב האיטום, היעדר בדיקות שוטפות מגביר את הסיכון לכך שהכשל יתפתח מבלי שיזוהה בזמן.

תיקוני טלאי מאולתרים הפוגעים ברציפות מערכת האיטום

תיקוני טלאי מאולתרים, כגון מריחת שכבת חומר אקראית על אזור רטוב או הדבקת חתיכת יריעה ללא הכנת משטח, יוצרים הפרעה לרציפות מערכת האיטום. במקום שכבה אחידה ומתוכננת, מתקבלת פסיפס של חומרים בעוביים שונים, עם חפיפות לא מספקות וקצוות חשופים. סביב מתקנים כמו דודים וקולטים, שבהם ממילא קיימות חדירות רבות, תוספת טלאים לא מקצועית מגדילה את מספר קווי המפגש הרגישים. לעיתים, התיקון הזמני אף לוכד מתחתיו לחות קיימת, שממשיכה לפגוע במצע ובשכבות האיטום מלמטה. בגגות שבהם בוצעו לאורך השנים תיקונים מאולתרים רבים, קשה ליצור בהמשך מערכת איטום חדשה ורציפה ללא הסרה יסודית של כל השכבות הבעייתיות.

איטום איכותי סביב דודי שמש, קולטי שמש ומרזבים דורש התייחסות מערכתית לכל מרכיבי הגג: סוג המשטח, חומרי האיטום, פרטי החיבור והתחזוקה השוטפת. כשלים רבים נובעים משילוב של תכנון חלקי, ביצוע לא מוקפד והיעדר בדיקות תקופתיות, ולא רק מאיכות החומרים עצמם. בגגות קיימים ברחובות, שבהם נוספו מתקנים בשלבים שונים, חשוב במיוחד לבחון את רציפות האיטום סביב כל נקודות החדירה והניקוז, ולא להסתפק בתיקונים נקודתיים. הבנה מעמיקה של אזורי התורפה האופייניים מאפשרת לזהות סימני אזהרה מוקדמים, כמו סדיקה, התרוממות חומר או הצטברות מים עומדים, ולטפל בהם בזמן. כך ניתן להפחית נזקים למבנה, לשמור על עמידות הגג לאורך שנים ולצמצם את הצורך בהתערבויות חירום בעונות הגשומות.